פרויקט זה מציג פיתוח זהות חזותית מקצה לקצה עבור Tattoo Story:
מוזיאון פופ־אפ העוסק בעולם הקעקועים ובסיפורים שמאחוריהם. החל מגיבוש הקונספט ועיצוב הלוגו, ועד ליצירת שפה ויזואלית אורבנית המיושמת על גבי מוצרי דפוס, אריזות, מסכים דיגיטליים ואפליקציה.
המטרה היא ליצור חוויה אחידה, עכשווית וזכירה, המחברת בין אמנות, תרבות וזהות אישית.
הפרויקט עוסק ביצירת זהות חזותית עבור Tattoo Story – מוזיאון פופ־אפ המציג את עולם הקעקועים דרך התרבות, ההיסטוריה והסיפורים האישיים שמאחוריהם. המוזיאון מתקיים במרחב הרכבת הקלה והופך את התחנה והרכבת עצמה לחלק מחוויית התערוכה. האתגר היה ליצור מותג שמצד אחד משדר את האופי האורבני, הנועז והמחוספס של עולם הקעקועים, ומצד שני מציג אותו כתחום תרבותי, אישי ואמנותי הנוגע בזהות, בזיכרון ובביטוי עצמי.
הרעיון המרכזי מבוסס על התפיסה של הגוף כארכיון חי, שבו כל קעקוע מתעד תקופה, חוויה או סיפור אישי. התוכן במוזיאון מציג את התפתחות הקעקועים לאורך שלוש תקופות: מסורתית, קלאסית ועכשווית.
הקונספט העיצובי מחבר בין שפה מוזיאלית מסודרת לבין אסתטיקה אורבנית ונועזת. השילוב בין צילומי קעקועים בשחור־לבן, צבע ורוד בולט וטיפוגרפיה חזקה יוצר מערכת חזותית זכירה, שמעניקה מקום מרכזי לאנשים ולסיפורים שמאחורי הדיו.
פיתוח הלוגו: הלוגו מבוסס על האות T, המשמשת כצורה מרכזית. המילה Story משתלבת בתוכה בכתב יד ויוצרת חיבור בין האופי המדויק והחד של הקעקוע לבין הסיפור האישי והאנושי שמאחוריו והמזכירה גם מחט קעקוע.
פלטת צבעים: נבחרה פלטה המשלבת שחור, לבן ואפור עם גוונים של ורוד בהיר וורוד עז. השחור־לבן מעניק תחושה תיעודית, תרבותית ואורבנית, ואילו הוורוד יוצר ניגוד בולט, עכשווי ונועז שמבדיל את המותג מהשפה הכהה המזוהה בדרך כלל עם עולם הקעקועים.
טיפוגרפיה: נבחרה טיפוגרפיה אנגלית כבדה ובעלת נוכחות עבור הכותרות, לצד פונט עברי נקי וקריא עבור המידע. כתב היד המשולב בלוגו מוסיף רובד אישי ומשוחרר ומחזק את רעיון הסיפור הייחודי של כל קעקוע.
הזהות החזותית תורגמה למערכת רחבה של יישומים פיזיים ודיגיטליים הכוללת:
מוצרי דפוס: כרטיסי ביקור, גלויות, מדבקות ופוסטרים המשלבים צילומים בשחור־לבן, טיפוגרפיה חזקה ונגיעות ורודות בולטות.
מרצ׳נדייז ואריזות: חולצות, אריזות למוצרי טיפוח ומארז מרכזי, המרחיבים את חוויית המוזיאון ומאפשרים למבקרים לקחת חלק מהמותג איתם.
המרחב הציבורי: הצגת הפוסטרים על גבי הרכבת ובתחנה הופכת את הרכבת הקלה למוזיאון נע ומחברת את הפרויקט ישירות למרחב העירוני.
ממשקים דיגיטליים: אפליקציה ומסך קיוסק המאפשרים למבקרים להשתתף בחוויה, לשמור זיכרונות מהמוזיאון ולהיחשף לתכנים נוספים.
שפה גרפית משלימה: שימוש בקולאז׳ים של צילומי קעקועים, קווי סימון, חלוקות גרידיות ורצועות צבע ורודות יוצר שפה אחידה שמלווה את המותג בכל נקודות המפגש.